אשטנגה יוגה – מייסור סטייל
סגנון המייסור לתרגול אסאנות היוגה הוא מטודה להוראת היוגה במסורת האשטנגה כפי שלימד סרי ק.פטאבהי ג'ויס בעיר מייסור שבדרום הודו. ישנם כמה הבדלים בשיטה זו מן הדרך המודרנית הרגילה שבה מלמדים יוגה
במייסור סטייל התלמידים לומדים סדר קבוע של תנוחות המלוות בטכניקת נשימה ותנועה הנקראת ויניאסה. בויניאסה קיימת המשכיות של הנשימה במעבר בין התנוחות. בסדרות האשטנגה, כל תנוחה נבנית מהתנוחה הקודמת – וזה מאפשר תרגול תנוחות רצוף. לכל תלמיד מוענקת שגרת יוגה על פי יכולתו ומגבלותיו. תלמידים בתחילת דרכם מקבלים תרגול קצר יותר בצורה משמעותית מאשר אלה שיש להם נסיון. כאשר התלמיד מתחיל להתחזק, להתגמש לפתח סיבולת ויכולת הריכוז מתגברת אז מוענקות בהדרגה תנוחות חדשות לתרגול. הרעיון של המילה "נתינה" בהקשר הזה מגיע מהדרך שבה התרגול הזה נעשה בהודו. היכן שתרגול היוגה הוא משהו שהמורה מעניק לתלמיד כחלק מריטואל רוחני. במערב, אנשים רגילים ללמוד הרבה תנוחות בבת אחת – כפי שקורה בדרך כלל בשיעור יוגה מודרני "מודרך". אחד היתרונות שבשיטת "מייסור" הוא שמכיוון שהלימוד ניתן בהתאם ליכולתו של האינדיבידואל, זה מאפשר לכל אדם בכל רמת תרגול להשתתף, גם לחסרי נסיון בתרגול יוגה לכן השיעור לא קשה מידי או מתקדם מידי. התנוחות ניתנות, בזו אחר זו ברצפים של סדרות. המבנה של השיעור תלוי במיומנות המורה להיות מסוגל לעקוב אחרי מה שכל תלמיד עושה עם סקירת מבט מהיר. במידה ותלמיד מתרגל דברים שמחוץ לסדרה, המורה יהיה פחות מסוגל לסייע בדרכים המקובלות. במידה ויש לתלמיד בעיה עם תנוחה מסויימת, המורה יכול להציע תנוחה חלופית שבאה באותו קנה עם מטרת התרגול. כאשר נאמר שהתנוחות ניתנות אחת אחת הכוונה היא שכאשר תלמיד מקבל תנוחה חדשה, הוא יתרגל את הסדרה עד לאותה תנוחה, לאחר מכן יתרגל הקשתות של השדרה אם רלוונטי (למרות שההקשתות הינן לפני תנוחות הסיום הן למעשה נחשבות לשיא התרגול) ואז התלמיד עובר להרגע עם רצף תנוחות הסיום והמדיטציה ברצף המלא או המקוצר. באופן כללי, בדרך כלל התנוחה הבאה בסדרה אמורה להינתן רק לאחר השגת יציבות בתנוחה הנוכחית. מתודת האשטנגה – כמו בכל תרגול האתה יוגה – אמורה להיות תרגול יומי. על פי המסורת, התרגול מתקיים מידי יום למעט ימי שבת וימי מולד ירח וירח מלא אשר מתרחשים כפעמיים בחודש
- השיעור אינו מודרך באופן קולקטיבי. אלא הנחיות ניתנות באופן פרטני בתוך המבנה הקבוצתי.
- תלמידים מתרגלים רצפי אסאנות ספציפיים של האשטנגה בקצב האישי שלהם.
- המורה מסייע לכל תלמיד באופן אישי באמצעות הכוונה במגע פיזי והנחיות מילוליות.
במייסור סטייל התלמידים לומדים סדר קבוע של תנוחות המלוות בטכניקת נשימה ותנועה הנקראת ויניאסה. בויניאסה קיימת המשכיות של הנשימה במעבר בין התנוחות. בסדרות האשטנגה, כל תנוחה נבנית מהתנוחה הקודמת – וזה מאפשר תרגול תנוחות רצוף. לכל תלמיד מוענקת שגרת יוגה על פי יכולתו ומגבלותיו. תלמידים בתחילת דרכם מקבלים תרגול קצר יותר בצורה משמעותית מאשר אלה שיש להם נסיון. כאשר התלמיד מתחיל להתחזק, להתגמש לפתח סיבולת ויכולת הריכוז מתגברת אז מוענקות בהדרגה תנוחות חדשות לתרגול. הרעיון של המילה "נתינה" בהקשר הזה מגיע מהדרך שבה התרגול הזה נעשה בהודו. היכן שתרגול היוגה הוא משהו שהמורה מעניק לתלמיד כחלק מריטואל רוחני. במערב, אנשים רגילים ללמוד הרבה תנוחות בבת אחת – כפי שקורה בדרך כלל בשיעור יוגה מודרני "מודרך". אחד היתרונות שבשיטת "מייסור" הוא שמכיוון שהלימוד ניתן בהתאם ליכולתו של האינדיבידואל, זה מאפשר לכל אדם בכל רמת תרגול להשתתף, גם לחסרי נסיון בתרגול יוגה לכן השיעור לא קשה מידי או מתקדם מידי. התנוחות ניתנות, בזו אחר זו ברצפים של סדרות. המבנה של השיעור תלוי במיומנות המורה להיות מסוגל לעקוב אחרי מה שכל תלמיד עושה עם סקירת מבט מהיר. במידה ותלמיד מתרגל דברים שמחוץ לסדרה, המורה יהיה פחות מסוגל לסייע בדרכים המקובלות. במידה ויש לתלמיד בעיה עם תנוחה מסויימת, המורה יכול להציע תנוחה חלופית שבאה באותו קנה עם מטרת התרגול. כאשר נאמר שהתנוחות ניתנות אחת אחת הכוונה היא שכאשר תלמיד מקבל תנוחה חדשה, הוא יתרגל את הסדרה עד לאותה תנוחה, לאחר מכן יתרגל הקשתות של השדרה אם רלוונטי (למרות שההקשתות הינן לפני תנוחות הסיום הן למעשה נחשבות לשיא התרגול) ואז התלמיד עובר להרגע עם רצף תנוחות הסיום והמדיטציה ברצף המלא או המקוצר. באופן כללי, בדרך כלל התנוחה הבאה בסדרה אמורה להינתן רק לאחר השגת יציבות בתנוחה הנוכחית. מתודת האשטנגה – כמו בכל תרגול האתה יוגה – אמורה להיות תרגול יומי. על פי המסורת, התרגול מתקיים מידי יום למעט ימי שבת וימי מולד ירח וירח מלא אשר מתרחשים כפעמיים בחודש